עבאסי נ' תו"פ - יועצים והנדסה בע"מ

החלטה

בפניי בקשת הנתבעת להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה אם תידחה תביעתו (להלן: "הבקשה").

טעמי הבקשה הם באלה: התובע העתיק מקום מגוריו לערב הסעודית אשר אינה נמנית עם המדינות החתומות על אמנת האג, הוא לא ציין את מענו במדינה הזרה, אין לו נכסים בישראל; סיכויי התביעה לגופם קלושים; ככל שתדחה התביעה, הנתבעת תתקשה לגבות את ההוצאות שעשויות להיפסק לזכותה.

לבקשתו, לא צירפה הנתבעת תצהיר, על אף שהיא מושתתת על טענות עובדתיות.

התובע הגיב לבקשה, טען כי חיובו להפקיד ערובה ימנע ממנו את זכות הגישה לערכאות, וכי סיכויי התביעה גבוהים ביותר. עוד הוסיף התובע כי הוא לא העתיק את מקום מגוריו לערב הסעודית בדרך קבע אלה באופן זמני בלבד, לא ניתק את קשריו לישראל, הוא הבעלים של דירת מגורים בארץ, ורעייתו ובנותיו נשארו בארץ לאחר ביקורן האחרון בישראל.

לתגובתו צירף התובע תצהיר התומך בטענותיו, ובין היתר העתק מחוזה העסקה לתקופה מוגבלת עם מעסיקתו בערב הסעודית, ואישור על ניהול חשבון בנק בארץ.

סוגיית הפקדת הערובה הוסדרה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

תקנה זו אומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, וזאת בהעדר תקנה מקבילה לה או תקנה המאמצת הוראותיה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. בתוך כך נפסק, כי בבואו לדון בשאלת החיוב בהפקדת הערובה, יתחשב בית הדין במיוחד במשפט העבודה (ר' דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391).

זכות הגישה לערכאות הינה זכות ראשונית ויסודית, ובלעדיה אין קיום לשיטת המשפט, אולם זכות זו אינה מוחלטת לאור תקנה 519 הנ"ל, אשר נועדה למנוע הגשת תביעות סרק. בבואו להכריע בבקשה להטלת ערובה יתחשב בית הדין בסיכויי ההצלחה בתביעה ויכולת גביית ההוצאות מהתובע. כשהעובד הוא תושב ישראל - ככלל לא תוטל על התובע הפקדת ערובה, אלא במקרים החריגים והנדירים, בהם הנתבע, המבקש את הערובה, יוכיח כי התביעה מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות את הוצאותיו. (בש"א (ארצי) 101/07 צים חב' השיט הישראלית בע"מ - מכלוף חזן, ניתן ביום 8.3.2007).

מעיון בכתב התביעה, לא ניתן להסיק כי התביעה מופרכת על פניה. התביעה לפיצויי פיטורים מבוססת על התחייבות לכאורה של הנתבעת לשלם פיצויי פיטורים בנסיבות הפסקת עבודתו. ככל שהתובע יוכיח התחייבות כזו, הרי שיזכה בתביעתו בעניין זה. מעיון בתלושי המשכורת עולה כי תביעתו של התובע לפדיון חופשה, מבוססת לכאורה ולו בחלקה. כך גם התביעה לגמל. הגם שאין בתביעה ראיות חד משמעיות להוכחת מלוא רכיביה, היא מספקת את דרישת הפסיקה בקשר לקיומה של ראשית ראיה לסיכויי התביעה.

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת ולפיה יש לנהוג עם התובע כתושב זר. הנתבעת לא צירפה לבקשתה תצהיר וממלא טענה זו לא הוכחה ולו לכאורה. בהעדר ראיות אחרות, העסקתו הזמנית של התובע בחו"ל, הישארותן של רעייתו ובנותיו בארץ, ובעלותו על דירת מגורים בישראל מספיקות בשלב זה ובהליך הנוכחי לנהוג עמו כתושב ישראל. זאת ועוד, הנתבעת לא ביססה את הטענה בדבר הקושי בגביית הוצאותיה.

שוכנעתי כי התובע הניח ראשית ראיה לסיכויי תביעתו, ולא מצאתי ביסוס לטענה כי יקשה על הנתבעת לגבות את הוצאותיה מהתובע, ככל שייפסקו. על כן, איני רואה טעם המצדיק סטייה מהכללים שנקבעו בפסיקה במקרה דנא.

סוף דבר - לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית. עם זאת, התובע יגיש בתוך 7 ימים, הודעה ובה יפרט את כתובתו המדויקת בארץ ובחו"ל.

הנתבעת תישא בהוצאות הבקשה בסך 750 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים וללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, כ"ה אב תשע"א, 25 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: